<h1>מחזור ויטרי סימן תק"ט</h1>
<h2>דף יא.</h2>
וימדוד חוט ארוך אמה שהיא שתי זרתות עד ארבע אמות. ויפסקם לארבע חוטין. כדתנן פסקו ואחר כך תלאו כשירה. תלאו ואחר כך פסקו פסולה. משום גדילים תעשה לך. ולא מן העשוי בפסלות. שהרי בהכנסת החוטין לא היו אלא חוט אחד מכיון שלא נפסקו. אבל מחוט שמיני הארוך לעשות כרכי החליות אם יארך יותר מדיי אין לחוש לפסקו למידת האחרים. דכיון דאין אנו קפידין בארך שלו גם בפסיקתו אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי שהרי סוף סוף שמונה חוטין יש כאן. ע"כ ת' מ"צ. ועל חוט של כרך הנפסק אחר שנקשר ונתלה הציצית כבר השיבותיו. שכך נוהגין וכן נהגה הגברת אחותו של יצחק בר' מנחם ומפיו שמעה. וטעם הפסול איני יודע. שאין תעשה ולא מן העשוי בכל מקום אלא שבשעת עשייתו לא נראה למצוה כגון [סוכה י"א ע"א] הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דסוכה שסיככה במחובר שאינו ראוי ואחר קצצו פסולה. דקאמרי' צריך לנענע. ואם לא ניענע הוה ליה מן העשוי בפסלות [שם ט"ו ע"א] וכן החוטט בגדיש ולא היה שם חלל טפח במשך שבעה שכנעשה הזה לא היה אהל. וכשהרחיב החלל אמרי' הוה ליה מן העשוי ופסול. וכן אם תלאן ואחר כך פיסק ראשי חוטין שלהן הוה ליה מן העשוי בפסלות. שכשנתלה על הציצית ונגמר עדיין כולו חוט אחד. ואם לא שתלה הטועה ברבינו יצחק נ"ע הייתי אומר שטעה בזו. דתני ר' חייא הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשירה. והוצרכנו להעמידה בפוסק ואחר כך קישר. הא קישר ואחר כך פסקן באמצעם להיבדל זה לקרנו וזה לקרנו פסולה. ואעפ"י שראשי חוטין קודם קשירה נפסקו. וכבר קודם קשירה היו ארבעה חוטין אלא שארוכין היו כדי שתי קרנות. וקצרן לאחר עשייה פסל. ואם מכאן. צלל במים אדירים העלה חרס בידו שזו בפסול נעשית. דציצית הכנף כת'. ולא ציצית כנפות ונהי דבשעת פתיל דהיינו קודם קשירה לא בעינא כנף. בשעת ציצית מיהא בעינא כנף אבל זה אע"פ שהחוט ארוך הרי בהכשרתו נעשה. שאפילו כל החוטין כולן ארוכין עשר אמות כשירה. דתניא ציצית אין לה שיעור. ואוקימנא אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטה. שלמה בר' יצחק.
